ימי המבול

Inbal Cohen Hamo
לפני 3 ימים
זמן קריאה 5 דקות

בתערוכת היחיד שלו "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם" מתבונן דורון פישביין במציאות הישראלית, ובוחן אותה דרך סיפור המבול המקראי. האם השתנה משהו מימי המבול? או אולי המבול עדיין כאן?

בציור מתוארת סביבה משונה בגווני כחול-כהה, שחור, אדום, צהוב , לבן וירוק. עץ שילדי בגווני לבן שעל אחד מענפיו מונח שטיח בגווני שחור ולבן לסירוגיןץ על גבי השטיח ישוב מינוטאטר חתוך ראש האוחז את ראשו בידיו. גוונו צהבהב. למרגלות העץ נדמים מבנים סילעיים שילדיים בגוון לבנבן. קוו האופק אדמדם ובמישור האחוקי מוצב מבנה צהבהב. השעה היא שעת לילה - המישור האחורי חשוך ומתאר שמיים זרועי כוכבים וסהרון לבן. — **ערב בגן ההמתנה, 2024, שמן ואקריליק על נייר, 93X110 סמ**

מי אתה?

אני דורון, אמן רב תחומי, חי ויוצר בקנדה ובישראל. עוסק בעיקר בציור, צילום ובווידאו-ארט.

איך נולדה התערוכה?

אני אומר משהו כללי על איך נולדות תערוכות אצלי, לא בהכרח זו הספציפית: אני מאוד מגוון בתהליכי היצירה שלי, גם מבחינת תכנים וגם מבחינת מדיומים וחומרי גלם, אבל תמיד אפשר היה לזהות ויזואליה מאחדת ונוכחות של מעין תהליך "אב" שממנו נגזרים כל אותם תהליכים. בדרך כלל מתווספים אצלי חומרים שבהתבוננות לאחור אני מזהה בהם הבשלה או מעין הגדרה אחידה או נרטיב. משהו שאני יכול להסתכל עליו מהצד ולומר לעצמי שיש פה נושא. זה בעיני שלב מאוד חשוב בהתפתחות. זה שלב ההבנה למעשה, ואצלי הוא קורה תמיד בדיעבד, דהיינו אני מבין מה אני עושה רק בראייה לאחור, לפעמים של שנים. לאחר ששלב זה מושג, אני נכנס לשלב ה"כיוונון" – דהיינו חידוד של התהליכים וסינון של עבודות. בשלב זה גם מתחיל החיפוש אחר המקום, הזמן, החלל והאוצרות שיאפשרו לתערוכה לקרות.

צילום הצבה של פינה בחלל הכניסה של הגלריה. על הקיר הימני נראה ציור בגווני כחול כהה ולבן בו מתואר מבנה דממוי בונקר שמתחתיו בנוי סולם דימיוני ומורכב. על הקיר השמאלי נראות שתי עבודות: הימנית, קטנת ממדים, עשויה אקריליק ושמן על נייר. מתואר בה מראה בגווני וורוד, שחור ולבן עם תחושה סוריאליסטית חידתית. הציור השני גדול ממדים. מתואר בו דיוקן זוגי של האמן ואשתו בגווני כחול כהה, לבן ושחור. גופם מתואר בקו מתאר לבן בלבד. על פניהם מעין מסיכה מופשטת בדווני שחור ולבן לסירוגין. על גופם ניצבות ומתעופפות ציפורים בצבעי אדום וירוק במיקומים שונים. — מראה הצבה

מתוארת סביבת נוף הררי בגווני בז', כחול ושחור. השעה נדמית כשעת ערב. השמיים כחולים כהים. במישור האחורי מתואר רכס מצוקים המתנשא בצבע לבן. הנחת הצבע קווית, מסולסלת. במישור הקידמי גבעות כחלחלות/שחורות על רקע בז' וסילואטים של ציפורי טרף לבנות הנדמות כחגות ומשחרות לטרף בתחתית הפריים הציורי. — ללא כותרת, 2023, שמן ואקריליק על נייר, 93X110 סמ

בגווני שחור ולבן מתואר מבנה מצויר בעל אוריינטציה מזרחית המתנשא מעל מסלעה רחבה. במישור האחורי שמי לילה מוארים ע"י התפוצצויות של זיקוקי דינור. — סטיל מעבודת הווידאו הערת העורב 2024-25 11:20

במה עוסקת התערוכה?

התערוכה מתייחסת למציאות העגומה שחווינו בשנים האחרונות ומציעה את המחשבה המדומיינת שלמעשה סיפור המבול המקראי עדיין לא תם – עוד לא קלו המים והיונה עם ענף עץ הזית בפיה טרם שבה משליחותה. בציור, רישום, וידאו-ארט וטכניקות צילומיות מעורבות, אני מציג דימויים שמשתקף בהם מתח, פחד, אבסורד, רוע ופרוורסיה. אופן ההגשה של הדברים הוא מאוד אסתטי. בכך מושג ערך מוסף שמקנה לעבודות מראה מתעתע: האסתטיקה מושכת, יש בה משהו קצת היפר, זה משדר רעילות, כמו הפטרייה הוורודה הזאת עם הנקודות הלבנות שנמצאת אצל כולנו בזיכרון משום מה, שהיא נורא יפה אבל בו בזמן נורא רעילה. במקביל, התכנים עצמם, המצוירים או המצולמים (בלי קשר ל"אופן הנחת הצבע") מעוררים קצת הטרדה או פה ושם גם סלידה. המצב הזה - של משיכה-דחייה הוא מצב טוב ומעניין בעיני. אני אוהב, כצופה בעבודת אמנות, להרגיש שחלקים מסוימים בתוכי נמשכים בעוד שחלקים אחרים בי נדחים. הדיסוננס הזה לא פתור. המוח מנסה ליישב אותו ללא הצלחה – זה מה שעושה את העבודה למעניינת או אפילו אפשר לומר שזה העניין עצמו.

שתים עשר עבודות אקריליק ושמן על נייר מקובצות יחדיו. הגוונים הם ורוד, כתום, אדום ועבודה אחת כחלחלה. הנושאים הם קומפוזיציות אבסורדיות של אינטראקציות גרוטסקיות בין גוף סילואטים של גופי נשים וגופי כלבים, מינוטאור חתוך ראש ועוד — מראה הצבה

ציור אקריליק ושמן על נייר. חציו התחתון בצבע ורוד אחיד ומדמה קרקע. חציו העליון בגווני כחול כהה-שחור ומדמה שמי לילה זרועי כוכבים. על רקע השמיים ניצב מבנה שילדי לבן ומגיחים ממנו כתמי אור/עשן לבנים מופשטים. — ללא כותרת, 2022, שמן ואקריליק על נייר, 63X52 סמ

ציור אקריליק בגווני צהוב, שחור ולבן. על הרקע הצהוב מתוארת קומפוזיציה המכילה שטיח מעופף בגווני שחור ולבן לסירוגין, על גבו נדמית כישובה דמות היברידית של שפנפנה ואישה חשופת חזה. מתחת לשטיח מצוי גרם מדרגות שלצידיו שני עמודי תמך ניאו-קלסיים. סילואט של סהרון לבן נדמה כמרחף ממול גרם המדרגות. — ללא כותרת, 2024, אקריליק על נייר, 50X43 סמ

העבודות בתערוכה

רוב עבודות הציור שבתערוכה הן אקריליק ושמן על נייר. את רובן יצרתי בישראל. בחלל הכניסה תלויים גם שני ציורים על בד. אחד מהם – "הסולם שמתחת לבונקר", 2015 הוא נציג של תהליך יצירה ישן שלי. האסתטיקה שלו קצת שונה – יותר נקייה, הנחת הצבע יותר מסורתית. הציור השני – "שניים שניים", 2023-24, הוא מעין דיוקן זוגי של אשתי ושלי. בתערוכה מוצגות מספר עבודות מדיה מעורבת שנעשו בישראל ובקנדה. הן נעשו בטכניקה ייחודית של ציור והנחת אובייקטים באופן ישיר על מצלמת סורק. באותו חלל מוצגות גם שתי עבודות וידאו קטנות שמאוד נהניתי לעשות. מדובר בצילומים של נרות במצבי בערה אבסורדיים, שנעשו עם מעט מאוד מניפולציות בעריכה דיגיטלית. בחלל הפנימי מוצגות עבודות ציור רבות המשקפות מספר תהליכי יצירה מהשנים האחרונות. קיימים בהן אזכורים של דמויות מיתולוגיות, של סטיות מיניות ושל סביבות פיזיות המשדרות מתח ומסתורין. מנגד, באותו החלל על קיר גדול מוקרנת בלופ עבודת הוידאו: “הערת העורב". העבודה עליה עמלתי קשות, פחות או יותר מהימים הסמוכים לאירועי השבעה באוקטובר ולמשך כשנה וחצי, מתארת מחשבה דמיונית אודות שילוחו של העורב ע"י נוח: כידוע, טרם שילוח היונה, נוח הקדים ושילח את העורב על מנת לבדוק האם הארץ ניתנת לאכלוס לאחר תום המבול. קיים פולמוס בקרב חוקרי מקרא אודות האיזכור המינימליסטי של העניין בספר. עבודת הוידאו מבקשת לתאר מטפורית את מה שלכאורה העורב דיווח לנוח כששב מסיורו. מעין דו"ח או הערה שלא זכתה להיכנס לטקסט המקראי. לאורך הסרט מושמעת בווייס-אובר הפואמה "שוליית הקוסם" של גתה בשפת המקור שלה, גרמנית. זיהיתי הקבלה נרטיבית בין שני הסיפורים – שולייתו של הקוסם התבקש לנקות את המעבדה. הוא התעצל והשתמש בספר הכשפים של הקוסם על מנת לכשף את המטאטא שיעשה את העבודה במקומו. הכישוף יצא משליטה והניקיון הפך לשיטפון אדיר... ההיבריס עלה לו ביוקר כשם שחטאיהם של תושבי הארץ עלה להם במבול ששטף את הארץ.

דיוקן זוגי של האמן ואשתו בגווני כחול כהה, לבן, שחור, אדום וירוק. הגוף של בני הזוג מצויר בקו מתאר לבן על רקע כחול כהה. על פניהם קומפוזיציה מופשטת של משטחי צבע בגווני שחור ולבן לסירוגין. מבנה זה מקנה תחושה של מיסוך. על גופם נדמה כנתלות או ניצבות צלליות ציפורים גרפיות אדומות וכמותן, אחרות - ירוקות - נראות כממריאות לפניהם. — שניים שניים, 2023-24, שמן ואקריליק על בד, 185X90 סמ

איך קשורה התערוכה לעבודות קודמות שלך?

בתערוכות היחיד הקודמות שלי לא נשקפה תגובה ישירה למציאות הישראלית התקופתית, אך בלא מעט עבודות שהצגתי במשך זמן זה בתערוכות קבוצתיות, כן הצגתי ביטויי תגובה שונים לכאן ולעכשיו, בעיקר בצילום ובוידאו-אינסטליישן. באחת מהתערוכות הללו – "כרסום היסודות" – שהוצגה אף היא בגלריה בנימין, הצגתי עבודת מפתח שהכילה לראשונה מוטיב חשוב שללא ספק ניכרת נוכחותו ב"הערת העורב" – הוידאו המרכזי שמוצג כעת בגלריה. מדובר במוטיב הזיקוקים וזהו אף שמה של העבודה. זו הייתה עבודה שהטמעתי ברצפת הגלריה ובה נראה מופע זיקוקים לילי המתקיים לכאורה מתחת לרצפת הגלריה. היו אלה ימי המחאה הציבורית הגדולה כנגד ההפיכה המשפטית, טרם ימי אסון השביעי לאוקטובר. העבודה שיקפה את מחאתי כנגד התפוררות ערכי הדמוקרטיה וערכי המדינה בה גדלתי וחונכתי.

איך נוצר הקשר עם האוצרת ואיך הייתה העבודה המשותפת?

את שלומית אני מכיר זמן רב. שנינו חברים בגלריה. היא מהוותיקות ואני יחסית חדש – שלוש שנים וקצת למרות שעוד טרם הצטרפותי לגלריה הכרתי מעט מעבודותיה והערכתי מאוד את כישוריה כאוצרת. יש לשלומית יכולת הבנת חלל מדהימה. זה מאוד מאוד חשוב. אם מצרפים לכך את ראייתה התרבותית הרחבה ואת יחסי האנוש המדהימים ומוסר העבודה הגבוה אז מקבלים אוצרת פשוט מצוינת.

מבט דרך החלל הפנימי לכל אורך הגלריה ואל עבר החלל הקדמי. בחלל הפנימי על הקיר מימין נראה פריים של נוזל לבן הניגר לכאורה מתקרת הגלריה. מדובר בפריים מתוך עבודת הווידאו: "הערת העורב", 2024-25. בחלל הפנימי נראים שני ציורים על אותו הקיר. האחד גדול ומוצג בו דיוקן זוגי של האמן ואשתו והשני קטן ממדים ומתוארת בו קומפוזיציה בעלת קווים סוריאליסטיים — מראה הצבה

צילום הצבה של פינה בחלל הפנימי של הגלריה. על הקיר הימני תלויות ארבע עבודות ציור על נייר. על הקיר הסמלי נראה פריים מתוך וידאו. בוידאו רואים מבנה מתנשא בגווני כחול כהה, לבן ושחור, על רקע שמיים שחורים שמתפוצץ בהם זיקוק. מחלון המבנה ניתן להבחין בנוזל לבן ניגר. גווני הציורים הם צהוב, שחור, כחול כהה וורוד. מתוארים בהם מראות אפוקליפטיים ואבסורדיים. — מראה הצבה

מאחורי הקלעים של התערוכה

היו כמה קטעים מצחיקים ולא צפויים: למשל נורא התקשינו לכוון את תאורת הוידאו באופן מספק. דהיינו כזה שיאפשר קונטרסט וניואנסים חשובים של בהירות, אך בו בזמן יאפשר לנו להאיר באופן ראוי את הציורים שנתלו על הקירות הסמוכים בחלל. כיוונו אלומות של ספוטים, העלינו, הורדנו, הוספנו, שיחקנו עם טמפרטורת האור והיינו על סף ייאוש, עד שמצאנו במחסן כוסות קרטון חד"פ וורודות שפשוט הלבשנו על הספוטים וזה היה בול מה שסידר את העניין.

עוד קטע מעניין היה קשור להצבת עבודת הוידאו הגדולה: בווידאו יש סצנה שנראה בה נוזל לבן הניגר מחלקו העליון של הפריים. היינו עסוקים בצידוד המקרן ואז פתאום קלטנו שאם נקרין באופן כזה שהפריים ישיק לחיבור בין הקיר והתקרה אז זה יראה כאילו הנוזל הלבן ניגר מהתקרה. כך עשינו והתוצאה הייתה מדהימה.

על רקע כתום אחיד, מצויר בצבעי אקריליק תחביר אבסורדי של צלליות נשים וכלבים הנדמים כחבורים זה לזה באינטראקציות פרוורטיות. גווני הדמויות הן שחור ולבן. — ללא כותרת, 2024, אקריליק על נייר, 33X25 סמ

מה למדת מהעבודה על התערוכה, ולאן זה לוקח אותך הלאה?

הגעתי מטורונטו ערב ההקמה אחרי 13 שעות של טיסות. התחלנו להקים באינטנסיביות כשאני מתמודד עם ג'טלג שלקח לי שלושה ימים לאפס. והתערוכה מורכבת: מדיות שונות, מדיומים שונים, הצבה לא שגרתית, וידאו, סאונד, מטענים, התמודדויות עם תאורה ועוד. אבל לא הרפינו, שלומית ואני מאוד נמרצים ומשימתיים. נתנו עבודה וזה עבד.

ביחס לעבודות עצמן: נוכחתי לגלות להפתעתי, שחרף המעבר שלי לטורונטו ולעובדה שבמשך מספר לא מבוטל של חודשי התבססות והתאקלמות שם, תהליכי היצירה שלי נבלמו, הפחד הגדול שלי שלא אצליח לחזור ולפתח אותם מהנקודה בה הפסקתי, התברר לא רק כשגוי, אלא שההפך הוא הנכון: ההפוגה אפשרה לדברים להתייצב, להתמיין ולהמשיג, מה שאפשר להמשכו של התהליך להיות הרבה יותר מדויק.