על הגלריה

קסניה פולוביצקי היא אמנית רב תחומית העובדת בחדר השינה בו היא גדלה, היא שואלת דימויים מספרי הילדים אשר עלו איתה ארצה ומשתמשת בצעצועים ומשחקים שליוו אותה לאורך חייה בציורים וברישומים שלה. קסניה נשענת על הילדה שבה על מנת למצוא את מקומה במרחב בתור עולה בישראל, ההישענות הזו על הילדה עם הצעצועים, המשחקים והספרים מתנגשת עם חייה הבוגרים ומתבטאת בעבודותיה בחומרים, בטכניקות ובדימויים בהם היא בוחרת להשתמש.

נעם רשף היא אמנית רב־תחומית החיה ויוצרת בישראל. היא בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (2025). עבודתה נעה בין רישום, פיסול, הדפס ומיצב. תהליך העבודה שלה מבוסס על פירוק, העתקה והרכבה מחדש של דימויים, תוך בחינת המעבר שלהם בין מדיומים שונים והאפשרויות שכל חומר מציע. המחקר החומרי ובחינת גבולותיו עומדים במרכז עשייתה. לצד זאת, היא עוסקת גם בגבולות חברתיים ואישיים, ועבודותיה בוחנות את המתח שבין יציבות לקריסה ובין משקל לשבריריות, הן בחומר והן בחברה.

מאיה דונייק, פועלת באמצעות מערכים פיסוליים, עבודותיה מונעות מחיפוש אחר חומרים ייחודיים ובירור הצופן הפנימי הגלום בהם; תוך שאיפה לשהות בקווי התפר- בין אזורים, במצב שבין חיים למוות, בין החומר הנראה לבלתי נראה. כאשר הבלתי נראה מתפקד כרוח רפאים, המקיימת זליגה בין חוץ לפנים במצב שבו גוף או חומר חדל מלהיות גבול.

נקודת המוצא לעבודתה של הללי פריד היא התבוננות קרובה בצומח ובסביבה העירונית, תוך בחינת הקשרים שבין מהלכי הטבע לבין אופני התפיסה והחוויה האנושית. היא בוחרת בתהליכי עבודה ידניים ובעלי איכות טרנספורמטיבית באמצעותם היא מתחקה אחר דרכי פעולתם של הטבע והזמן. הדימויים המופיעים בעבודותיה יחד עם החומרים מהם נוצרו מאופיינים בעדינות מופלגת, הדורשת תשומת לב גבוהה ומעניקה מקום למה שנדמה שברירי, זעיר ובר־חלוף. עבודותיה מזמינות מבט ממושך ומעלות שאלות על זיכרון, נוכחות ויחסי הגומלין שבין האדם

ירדן חנה ליבר,היא צלמת ואמנית רב תחומית, העוסקת בפיסול במרחב ובוחנת את גבולות מדיום הצילום ואת הקונפליקט בין הדו מימד אל מול התלת מימד. בעבודה היא מוצאת אובייקטים אשר נשארו מאחור בשוליים, אוספת אותם אליה, מציבה ומצלמת אותם בחללים חדשים פעם בסטודיו ופעם במרחב הציבורי. ירדן מעניקה לאובייקט המצולם - מקום, נראות ותוקף- הוא כבר לא רק שארית ומקבל מחדש מקום בעולם. דרך הצילום, ירדן מנסחת מחדש את היחסים בין מקרי לבחירה ומייצרת תחושת שליטה וסדר בעולם- גם אם לרגע וגם אם זאת

המתח, החיכוכים והניגודים של המרחב הירושלמי מעסיקים את ייטיב צבי כהן, החוקר את היחסים שבין חומר, דימוי וחלל מתוך מבט מיתי ופוליטי. הפער בין הבית הדתי־שמרני שבו גדל לבין זהותו כאמן חילוני והומו מחוץ לארון הוא אחד ממנועי העבודה המרכזיים ביצירתו. כהן רואה באסתטיקה המקומית מרחב פתייני ומאיים, ובוחן מנגנוני הישרדות הנעים בין פחד לקרבה. עבודתו נעה בין פיסול, אינסטליישן, קולאז' וצילום.

תיאם חמאדה היא אמנית רב-תחומית הפועלת בציור ובפיסול . בעבודותיה היא עושה שימוש בדימויים יומיומיים בהם מזון , חפצים ביתיים ובעלי חיים כדי לבחון נושאים של פיתוי , שבריריות , זיכרון וחלופיות . שפתה החזותית מושפעת ממסורת הוואניטס ומשלבת לתוכה הומור , אירוניה וביקורת על המציאות העכשווית . היא עובדת בעיקר באקריליק על בד ובחומרים מגוונים בפיסול ויוצרת מפגש בין אסתטיקה מפתה לבין תחושת אי-נוחות.

עבודתה של שכטר מתפתחת מתוך מפגש ישיר עם חומרים ותהליכים טבעיים של מצבי ביניים, המצויים בטבע ובאלמנטים שהוא מכיל- מים, פחם, אדמה ופיגמנטים. האמנית בוחנת כיצד חומר נושא עימו חותם סינגולרי, עקבות של זמן, זיכרון ותנועה אנושית. בעזרת רישום, פיסול ואיסוף חומרים ממקומות טעונים, הפעולה של שכטר חוקרת מצבי ביניים, חללים שקפאו בזמן, מעברים בין צורות מובחנות למקומות אמורפיים, אחיזה והתמוססות. דרך המפגש עם הגוף, שכטר מבקשת לחשוף דימויים חבויים ולאפשר לחומר ולאמנית כאחד מרחב של טרנספורמ

כפיר גולדנברג הוא אמן חזותי הפועל בתחומי הפיסול, המיצב והמרחב הציבורי. עבודתו עוסקת ביחסים שבין חומרים, מבנים חברתיים והתנהגות אנושית. הוא עובד לרוב מתוך דיאלוג ישיר עם אתרים קיימים, תוך שימוש בחומרים מעולם הבנייה והתשתיות הציבוריות, לצד הרגלי ההתנהגות של אנשים במרחבים אלה. תהליכי העבודה הללו מבקשים לבחון את מורשת המודרניזם ואת פעולות התחזוקה הנדרשות כדי לתקן את מה שמתפורר. עבודותיו של גולדנברג משלבות עבודה ידנית, חזרתיות, רדי־מייד, אלמנטים אדריכליים, התערבויות ביצירות קיימ

משתתפת בתערוכה "קפיצת הדרך" בגלריה בנימין. אוצרות: מיכל בלייר ועירית בראל בסן אליסה מנדלסון, ללא כותרת (מתוך סדרת עבודות שנקראת "בצל הדרכים"),2026, אקוורל על דף 300 גרם, 30x30cm אליסה מנדלסון היא אמנית רב־תחומית העוסקת במגוון טכניקות ביניהם ציור בצבעי אקוורל. עבודתה מתמקדת במצבי מעבר, בזיכרון ומושג הבית. היא בוחנת כיצד מרחבים יומיומיים נושאים עקבות של נוכחות, היעדר ושינוי. באמצעות פיגמנט מדולל, פרגמנטים חזותיים ופרספקטיבות שונות, היא יוצרת דימויים הנעים בין תיעוד לפירוק, ובי

שירה רותם – צוקרמן, בדרך, 2023, הדפסת דיו ארכיוני, 40*39.6 ס"מ הנופים והמרחב הטבעי סביב ביתה מעסיקים את שירה רותם-צוקרמן בעבודותיה. דרך צילום וציור של נופי יהודה ושומרון היא חוקרת את הקשר בין אדם למקום ואת ההשפעה של הנוף והטבע על אופיו ודרכו של האדם.

אלון בלס הוא אמן וידאו ומיצב, בוגר המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל (2025). עבודותיו הוצגו בגלריית ברבור, בגלריית המפעל, בסדנאות האמנים בירושלים בגלריית השחם ובפסטיבל הקולנוע בירושלים.

במרכז עבודתה של אביה בן-אבי נמצא האור כיסוד של הראייה והצילום. היא פועלת מתוך האיחוד בין עינה לעין-המצלמה, וחוקרת את האור כמנגנון של הסתרה וקידוד, כסימן לנוכחות, כנסיון לתקשורת או כקריאה לעזרה. בעבודות הוידאו היא מפעילה את הסביבה הביתית שלה ואת גופה באופנים החורגים מהיומיומי והתכליתי, המייצרים ניתוק והזרה. הרקע של בן-אבי במדעי הקוגניציה והמוח מתבטא בתהליך עבודה מחקרי, בהשראה מתיאוריות מדעיות, ובנושאי העבודות - ביניהם יחסי פנים וחוץ, אופטיקה, מבט ותפיסה.

אלמוג שריר עוסקת בהשפעה של סביבה פוליטית, קהילתית, תרבותית ופיזית על תפיסת המציאות שלנו. נוגעת בקשר בין מוזיקה בכלל והופעות בפרט לאמנות ויזואלית. בציור, לוקחת האמנית צילומים מתוך הופעות מוזיקה, עורכת אותם ומציירת אותם בדגש על היחסים בתוך הקהל ובין הקהל לבמה, כמו גם בתאורה וצבעוניות המאפיינת עולמות של חיי לילה.

רומי קראוסקופף נרקיס היא צלמת ואמנית החוקרת כיצד סביבות טבעיות וחברתיות מעצבות את חיי היומיום, וכיצד בני אדם מעצבים אותן בחזרה. היא עובדת במגוון אופני צילום, בהם צילום דוקומנטרי, צילום סטודיו, צילומי סנאפשוט ווידאו, ולעיתים משלבת בעבודותיה סאונד, אובייקטים או טכניקות הדפסה אלטרנטיביות כחלק ממיצבים.

אוצרת התערוכה "מסלול 1" בגלריה בנימין סורנה שניידר שלומית ליוור, ללא כותרת, 2026, טושים על מדבקות ויניל, פרט מתוך עבודת מיצב בתהליך סורנה שניידר היא אדריכלית, בוגרת בצלאל האקדמיה לאמנות ועיצוב (1993), ואוצרת, בוגרת התוכנית לאוצרות אמנות עכשווית בטכניון (2012)

תמה גורן (נ. 1978) היא אמנית אוטודידקטית המציגה משנת 2011. סגנונה אקספרסיבי, אפל וטרגי-קומי, ושואב השראה מפולקלור, אגדות עם ואיורים היסטוריים. גורן יוצרת בצבעי מים על נייר ,שמן על בד, רקמה ומגזרות נייר ומשלבת בטכניקות תלת-ממדיות

האסתטיקה של פסליו פוסט-אפוקליפטית המשלבת בין תיאטרון ילדים לסוף העולם: מנגנוני שליטה מסואבים וחשופים, יחסי כח, הומור ומשחק בתוך מציאות מונוכרומטית, רופפת ושבורה- אך אף על פי כן, ממשיכה להתקיים בגאון.

בכרך מטמיעה בעבודותיה שפות סגנוניות שבין פיגורטיביות להפשטה, תוך שילוב של חומרים ומדיומים שונים. עבודותיה בוחנות את הקשר שבין האדם לטבע ובין הגופני לצמחי. בהשראת סיפורי פולקלור מתרבויות שונות היא בוחנת מצבים מדומיינים שבהם הגוף האנושי נשאב אל הטבע, מאבד את גבולותיו ונטמע בתוך מערכת אורגנית. בכרך מבקשת להצביע על אי־הנפרדות בין האדם לטבע, על תפקידו של הטבע בגיבוש הזהות האנושית והגופנית, ועל הקיום הנתפס כתהליך מחזורי של התחדשות לצד דעיכה. בליבת תהליך היצירה שלה ניצבת חקירה של חו

יעל סונינו לוי היא אוצרת ויוצרת רב תחומית. היא אוצרת בגלריות ומוזאונים בארץ ובעולם. מנהלת ומלמדת בסדנת ההדפס בבית התרבות ברחובות. במסגרת עבודתה כאוצרת היא נמנת על צוות אוצרות הגלריה העירונית רחובות ואוצרת ראשית של הגלריה להדפס החדשה.