ניצוצות אור בין חברים

“אֵדֵי אור" שאצר רובי בקל, בהשתתפות האמנים טין מיהלק, חמדת צרי ועמיר רוזנברג נוצרה בשותפות על ידי האמנים והאוצר. זוהי תערוכה א-תמטית הנסמכת על מעשה העריכה עצמו. אל חלל הגלריה "הושלכו" חלקים, קרעים ושברים של עבודות מיצב, רישומים אינטנסיביים ורוחות רפאים חומריות שהתלכדו למהלך משותף עשיר בתוכן, רב פנים ורב מדיות.

עמיר רוזנברג

אלו עבודות אתם מציגים בתערוכה ובאלו מדיומים אתם עובדים?

צרי חמדת: בתערוכה זו אני מציג עבודות חדשות המכילות ציורים, רישומי שחור לבן אקספרסיביים שנעשו בשנה החולפת. השפה אישית שלי באה לידי ביטוי באופן שונה הפעם עם ציורים בשילובי צבע שונים על ניירות שונים, כולל סדרת רישומים קטנה וחדשה של פיגמנטים ודבק על נייר מיוחדת לתערוכה. לצד אלו נוספו גם עבודות שחור לבן על בדים. לראשונה אני מביא איתי מבחר עבודות קטנות מניסיונות שונים בתהליך עבודה המבטאים ציור קדום, פרימיטיבי בדגש על יסודות הרישום שלי.

עמיר רוזנברג: המדיומים העיקריים בהם אני עוסק הם פיסול, מיצב, רישום והדפס. העבודות המוצגות בתערוכה נעות בטווח משתנה של גישות פיסוליות וחומריות. המפגש של השפות השונות מייצר מתח בין המונומנטלי, הגנרי והמשוכלל לבין הרעוע, הרגיש והגופני. חלל הגלריה הפך לזירה בה בחנתי את הקשר והיחס הפנימי והטקסטואלי בין העבודות השונות.

טין מיהלק: בתערוכה 'אדי אור' אני מציג מיצב רישומי-פיסולי אותו הקדשתי לאחיין שלי, מור כהן ז''ל, שנרצח במסיבת נובה ברעים ב-7/10. המיצב הוא אסמבלאז' המורכב מאלפי מגנטים קטנים אותם צברתי במהלך העשור האחרון. חלק מהמגנטים ריקים וחלקם עם רישומים שלי, שביחד יוצרים שלם המשקף את התהליך הנפשי והתודעתי שעברתי מאז ה7/10 - השכול, האבל, ההתפרקות לרסיסים וההרכבה מחדש. השתמשתי גם בגוף תאורה אולטרה-סגול שמייצג את מסיבת הנובה ומוסיף ערך מסתורי גלוי/נסתר, שכן גוף התאורה הכהה מקרין באופן כמעט קסום את אורו הייחודי על חלקים נבחרים של העבודה.

איך חוויתם את החיבור עם שאר האמנים בתערוכה?

צרי חמדת: החיבור הראשוני הוא בחברות שלנו עוד בתקופת ימי הלימודים בשנקר. מהבחינה האמנותית אוצרותית השילוב יחד בין שלושתנו הוא ברמה החומרית, באנרגיות חזקות ובשילוב מרתק בין המדיומים.

התחושה החזקה היא דווקא השונות בשפה שכל אחד מביא עמו, המתחים הגבוליים בין הממדים השונים והימצאותם בחלל מייצרים שדר תחושתי של מסע לירי אל נבכי הנפש. כל האמנים נתנו דגש על הרגש ועל כאבם האישי שבא לידי ביטוי באופן מרומז ומלחשש, וזוהי עוצמתה של התערוכה בעיני.

עמיר רוזנברג: מאז תקופת הלימודים אנחנו חווים את הגדילה שלנו בתור אמנים ואת הנוכחות של האמנות בחיינו. הקשר בינינו נסמך על אמון ותחושת חברות חזקה וכנה למרות השוני בביטוי האמנותי של כל אחד ואחד.

טין מיהלק: החיבור עם עמיר רוזנברג וחמדת צרי היה לי טבעי מאוד שכן כולנו חברים קרובים מאז ההיכרות בלימודי האומנות בשנקר, חיבור שהתחדד אף יותר כאשר חלקנו את אותו החלל בתערוכה זו.

תוכלו לספר על העבודה המשותפת ביניכם?

צרי חמדת: כל אחד מביא את סיפורו האישי בעבודותיו דרך חלוקה מעניינת סביב החלל. לדעתי החיבור בינינו משלב חוזק משמעותי דרך העבודות השונות. כמעט כמו סיפור המתחיל מדימוי אחד אל השני ומתחבר לשיר הלל בין שלושתנו. ההליכה בין העבודות מקנה לצופה מסע אל עולמו של האמן ומרחיבה את הדמיון בכל שלב ורגע, ומאפשרת הצצה אל עולמם הפנימי של המציגים. כאילו חלק ואיבר מבין העבודות משתלבים לכדי מסע מחובר שזור ציורי.

עמיר רוזנברג: בתערוכה הזו רובי בקל האוצר נקט בגישה של אוצרות משותפת בה היינו כוח שווה במהלך האוצרותי. בתחילה חשבנו כי העבודות בחלל יתערבבו ברצף האחת בשנייה וככל שהקמנו וניסינו, נוכחנו לדעת שכל אמן ייצר אוטונומיה חללית והחיבור בינינו מתחזק דרך מהלך התנועה בגלריה ומבטים מורכבים.

טין מיהלק: הרעיון לתערוכה זו התגבש לפני שנים רבות, רעיון שהרגיש טבעי ונכון לכולנו, חלום שנבע מהחיבור בינינו. זהו חלום משותף שהתגשם, ואני מודה לגלריה בנימין ולרובי שגרם לכל זה לקרות.

אֵדֵי אור

אוצר: רובי בקל

טין מיהלק | חמדת צרי | עמיר רוזנברג

גלריה בנימין

6.8.25 עד 30.8.25