כשנה עברה מאז מאורעות אוקטובר 23, והמצב עדיין לא חזר לקדמותו, ואולי גם לא יחזור. לא כולנו איבדנו בני אדם קרובים, בתים או רכוש. אבל כולנו שותפים לאבל על מי שלא יחזרו, מכולנו נלקחו תחושת השליטה על חיינו, הבטחון בעתיד והשגרה המוכרת. כל אחד מתמודד עם רגשות אלו בצורה שונה, אך כולנו מתמודדים איתם. מי מכחיש, מי התפכח, מי נכנס לדיכאון ומי הפך לאקטיביסט בעל כורחו. התערוכה מסמנת רגע בקיום שלנו כחברה. נכון להיום אין לאף אחד מאיתנו הבנה מה צופן לנו העתיד, האם יהיה לנו זמן לאסוף את השברים ולהתחיל בתהליך של ריפוי, או שנאלץ, כפי שבני אדם הוכיחו שהם יכולים פעמים רבות בהיסטוריה, להסתגל לדרך חיים שונה מזו שהכרנו בעבר, בה כוחות חיצוניים מכתיבים יותר ויותר מן השגרה שלנו.

לטקסט האוצרותי המלא לחץ כאן