אני מציירת, מצלמת ומסריטה, בעיקר את עצמי. הבית הוא הבמה ואני פועלת בו כמו רקדנית, מבצעת פעולות פרפורמטיביות פשוטות ורפטטיביות החוקרות בדרך כלל תנועה מסוימת במרחב ובזמן.
הבחירות שלי הן מהירות, אינטואיטיביות וכמעט מקריות. כמעט תמיד חומרי הגלם שלי מגיעים מהסביבה המיידית. הגוף שלי, הבית, החפצים שסביבי, ולעיתים גם משפחה וחברים. אני עובדת לבד, וממעטת לערב אחרים בתהליך. מה שהתחיל כצורך, הפך למאפיין מהותי, המאפשר לשמור על ספונטניות ועל תחושת מיידיות. גם כשהעבודות דורשות עבודה מרובה ומורכבות מבחינה טכנית, תמיד יהיה בהן שמץ של חספוס. תמיד יישאר מאפיין של בית.
תנועה מעגלית חשובה לי במיוחד, היא מופיעה כמוטיב בעבודות עצמן והיא גם מתבטאת בכך שאני נעה קדימה, אך חוזרת שוב ושוב לאותם מקומות, דימויים וחומרי גלם. הריבוי והחזרתיות חשובים גם הם. אולי מתוך רצון לדיוק, אך גם מתוך חוסר שקט - סוג של הפרעת קשב תרבותית.
הפעולות שאני מבצעת מייצגות ומזקקות חוויות שונות של הקיום האנושי ובעיקר את השאיפה למשהו שמעבר. העבודות עוסקות בפנטזיה, חיים, מוות, רוחניות, טבע, אך מעל הכול הן חוקרות את החיפוש אחר משמעות והתעלות, תוך כדי קיום יומיומי שגרתי.
הנושאים הם כבדי משקל אבל טון העבודות אגבי, נונשלנטי וספוג בהומור. למרות שהתהליך אינטואיטיבי, העבודות ניזונות מעולם תוכן עשיר, מהדהדות ארכיטיפים תרבותיים שונים, סיפורים מיתולוגיים ורפרנסים מהתרבות הגבוהה והנמוכה.