אני מצלם אנשים. בעבודתי אני בוחן גבולות, שואל על מקומי בעולם ומתבונן בקשרים שבין המרחב הפרטי לציבורי, בין אינטימיות לחשיפה.

ברחוב, אני מתעד אנשים “רגילים” — זרים שלרוב אינם מודעים למצלמה. למרות אופיו הישיר של הצילום, המצולמים לעיתים קרובות נראים מבוימים וגדולים מהחיים, חושפים את מה שהעין לא יכולה לתפוס. לעיתים אני מפנה את העדשה אל עצמי והופך לנושא הצילום, בעוד זרים חולפים משמשים כסטטיסטים בסצנות שאני בונה.

המצלמה משמשת שער לכניסה למרחבים פרטיים, בהם המפגשים מהווים הזדמנות לדיאלוגים אינטימיים המאפשרים לי לפרק את ה”פוזה” מול המצלמה ולאתגר את יחסי הכוח המובנים בין צלם למצולם.

בעבודות הווידאו שלי, דיאלוגים אינטימיים אלה נמצאים במרכז. הם מעלים שאלות על גבריות ונשיות, על גבולות המותר והאסור, ועל שליטה וניצול. אני בוחן פגיעות הדדית, סקרנות וחששות, כמו גם את יחסי הכוחות המשתנים בין גבר לאישה, בין צלם למצולמת. התוצאה עשויה לעורר אי-נוחות או מבוכה אצל הצופים, שלכאורה מציצים באינטראקציה פרטית שאינה מיועדת לעיניהם.

כחלק בלתי נפרד מהחקירה שלי ביחסי כוח, לכל אישה שמופיעה בעבודות הווידאו שלי יש זכות וטו מוחלטת על השימוש בתוצאה המצולמת, לאחר שצפתה בה.

אני חבר בגלריה בנימין משנת 2018.

תערוכת היחיד שלי בגלריה נערכה במאי 2024, לחץ כאן