הפרשנות שלי נוכח העולם המשתנה כל הזמן סביבי היא שמזינה את עבודתי. אני משתמשת בצורות וחפצים מהשכיחים והנפוצים ביותר בסביבתי הפיסית כדי לייצג ויזואלית מחשבות ותחושות, כלומר את מה שאין בו חומר ואין לו לכן כל נראות בסביבתי הפיסית. באמצעות חיבורים, פירוקים, המרות ומשחק בקנה מידה אני יוצרת, הן ברישום והן בפיסול, תחביר חדש בין המרכיבים בהם אני משתמשת כך שנוצרים היברידים או צירופים שלא קיימים במציאות אך מבחינתי מדברים אותה.

רבות מעבודותי הן מיצבים, לעיתים כאלה שפרוסים בחלל שלם ואני רואה בהם נופים מנטליים. מיצבים, מעצם מהותם כעבודות תלת מימד גדולות, מציעים מראה שונה כתלות במקום הצופה בכל רגע. זאת בדומה לפרשנות שניתנת למציאות כתלות בהשקפת עולמו של כל אחד ואחד מאיתנו.

נושא ענין מרכזי שלי הוא טשטוש הגבולות בין מושגים שחשבתי בעבר שהם מובהקים ונפרדים (אמת ושקר, מרחב פרטי ומרחב ציבורי, גבר ואשה וכו) ואילו עתה, לתפיסתי, הם זולגים זה אל תחומו של זה ויוצרים מושגים חדשים, פלואידים. הפרקטיקה של חיבור בין אלמנטים מעולמות שונים  (אורגנים, מכאנים, ארכיטקטונים וכו) מאפשרת לי ליצור אוביקטים שכמו מסרבים להגדרה יחידה.

מקורות ההשראה שלי הם ברובם מעשי ידי אדם: ספרות, ארכיטקטורה, חפצי יום יום וכמובן אמנים אחרים.