ניב בורנשטיין מצייר מיחברים של סצנות רגשיות לצד מציאות ומביים על הבד עולם חדש שיש בו תאור של זכרונות העבר והתפכחות אל מול התנהלות היום-יום. בורנשטיין מצייר ורושם תצריף של סיפורו האישי ועולמו הפנימי תוך הצפה והסתרה של מידע. השקרי והאמיתי מתערבבים יחדיו ויוצרים שאלות על מקום ומהות, על רע וטוב, על גלוי ונסתר. הציור והאיור משמשים בידיו של בורנשטיין ככלי כתיבה והדימויים הופכים, עבורו, לסוג של כתב חדש שבאמצעותו הוא יוצר קשר קרוב רחוק עם הצופה . בורנשטיין משאיל דימויים מהעולם הוויזואלי-פופולארי לצד דימויים מהעולם ההיסטורי-מדעי. הדימויים לקוחים מעולם אגדות הילדים, איורים מדעיים ורישומים קטנים מספרים קדמוניים. סיפורו החדש שיכול ללבוש ולפשוט צורה בהתאם לסיטואציה, מתאר סצנות העוסקות בגורם האנושי ובפעולות הגשמיות שלו סביב יחסים עם אוכל, מין ובית. בורנשטיין מתייחס לאקט הציורי כאל הפקה של סרט אילם. ליהוק ובימוי החפצים והדמויות ובניית הפריימים יוצרים מעין רגע קולנועי שנעצר בזמן.

"היקום יונק את שביל החלב שביל החלב יונק את מערכת השמש מערכת השמש יונקת את הארץ הארץ יונקת אותנו אל תוכהּ...."
רחל חלפי, ספר היצורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב תשע"א