התערוכה בוחנת את הצורה, המבנה, החומר והצבע של מעשה הזיכרון ומתמקדת בשלוש קטגוריות רגשיות: ילדות, חלום ומים. האמניות עובדות במנעד דרכים המנסות להיאחז בחולף: מסיפור אישי ועד מחקר אודות תכונות הזיכרון. הן חוקרות את הקשר בין זיכרון לחומר ומחפשות, מתוך הצורה, לשחזר מראות ומצבים.

שירה משולם חזקיה דוגמת פרגמנטים מהעבר: היא מציירת דימוי מתוך סרט משפחתי ורושמת תמונות רפאים מבית ילדותה. רונית מירסקי מנסה לייצר דימוי מתוך ניסיון עיקש לעצור מים בתנועתם ולאצור את דמותם בהדפס ובבטון. רוני בן פורת בודקת את האופן שבו מרחב נטמע בזיכרון ואת הרושם שהמציאות מותירה בתודעה בחלוף זמן