התערוכה עוסקת במופעיה של הדלות בעבודות ישראליות עכשוויות שנוצרות בסביבה של שפע ויזואלי עצום. היא בוחנת צורות ביטוי שלא מנכיחות את הדלות באמצעים של תמצות וצמצום כפי שהיה במאה הקודמת, אלא יוצרות עולם חומרי עשיר ומרובד שהוא גם, יחד עם זאת, דל, מתפורר ופריך. האמנים המשתתפים בתערוכה יוצרים עירוב בין דלות לעושר ומנסחים יחד ציור שמכיל בתוכו ניגוד זה.
מתן אורן מציג מיצב ציור בשם ״Through/דרך״ - המורכב מציורי שמן התלויים ממבני מתכת ועץ המתאזנים על הרצפה במשחק של משקולות ומרכזי כובד. הדימויים המצוירים - גשר, שער או שביל, הנם חתיכות נוף, פרגמנטים של גנים וחלקי עיר המייצגים נקודות מעבר אשר מצביעות על מקום חסום, מכשול. הציורים משמשים כמחיצות בחלל ומחלקים אותו; אלו הן הפרדות שמציגות מעברים ובכך יוצרות רצף בין נושא הציור, האופן בו הוא מצויר והדרך בה הוא מוצב בחלל.
ציורי הרסטורציה של הילי גרינפלד הם גוף עבודות של רישומים עדינים על נייר שעברו תהליך של הרס: קריעה, כיסוי והדבקה, ולאחר מכן שחזור ורסטורציה על מצע חדש. התהליך של הרס ורסטורציה מייצר היסטוריה של חומר ושל זמן שמצטברת על המצעים הציוריים.
בעבודתה של עינת אמיר ׳מפל הזהב׳ אמיר משחזרת טפט מתמונות שצילמה בבית נטוש, מייצרת אותו מחדש על נייר פשוט של שלטי חוצות ועובדת עליו עם עלי זהב וקימוט.
המיצב הציורי של יעל אורן-סופר עשוי ממשטחים קרמיים התלויים באופן פרגמנטרי. שברים אלו מוצבים יחד ליצור דימוי חלקי שהעין משלימה. הציור הוא דינמי וצומח אל הקיר ואל חלל התצוגה.
בעבודתה "התקהלות/Crowding" נעם ונקרט מציגה ציור שמתפרק בחלל לצורות נפרדות. הקומפוזיציה משתנה עם תנועת המתבונן בחלל הגלריה. כל חלק הוא קולאז' של ניירות צבועים בצבע גואש. הניירות התלויים מן התקרה נחשפים בשטיחותם, בפגיעותם, ובריק האורב בצד השני של הנייר. הדימויים לקוחים מרישומים שונקרט רשמה בסביבת התחנה המרכזית הישנה, ומציורים של גויה.
ענבל מנדס-פלור מרבה להשתמש בחומרים דלים כמצעים- נייר אריזה, קרטונים, אריזות, חתיכות עץ מהזבל ועליהם מציירת תכנים "זולים", ערבוב של דימויים הזמינים מהתרבות הפופולרית, הפוליטיקה, והסביבה השעטנזית של המציאות הישראלית ללא היררכיה של גבוה ונמוך.