בתערוכה הזוגית חום כמוס מציגות האמניות נועה מור ודיאנה קוגן עבודות העוסקות בחלל בין השמש לבין כדור הארץ, מרחב המושפע מרוחות סולאריות וקיום של שדות אלקטרומגנטיים המשפיעים על הגוף הפיזי והרגשי. דרך התמקדות באבל אקולוגי, אם כנשא של אובדן או כמצב תודעתי, האמניות מתבוננות בנעשה סביבן ובעולם התופעות הפוגש את המקום שאנו דורכים בו בעת זו. הן לוכדות רגעים המקיימים תנאים מנוגדים; בין רישום עמלני וסיזיפי לאובייקטים מטופלים, הן משתמשות בנופים של הארץ כהלכה של פירוק. עצים כרותים ושרופים, שדות פתוחים ושאריות מהאספלט העירוני מתהווים לתגובה מיידית של התמרה להרס וחורבן במרחב. האובדן מתפקד כפורטל אל הכמיהה, שאינה תלויה עוד במקום מסוים, עבורנו זה מסמל את הזמן שחולף ואת המוות שאין לו סוף. עם הרוחות הסולאריות שנושבות אל כיוונו, אולי אי האחיזה במצב צבירה מסוים יחולל עבורנו הדהוד בתקופה של עלטה המתגברת ומאיימת לנתק אותנו מהאדמה הלוהטת.

לטקסט האוצרותי המלא: לחץ כאן