היפרנורמליזציה הוא מושג המתאר מצב בו אנו חיים בגרסה מזויפת של המציאות: היפר-מציאות המאיינת את היחס בין הייצוג למושאו המיוצג ומותירה את האמת כמבע חלול, בלתי ניתן לזיהוי. היצירות בתערוכה מתייחסות לשאלות לגבי היחסים בין האמן או האמנית לקיום ההיפרנורמלי.

בסרטו "היפרנורמליזציה"(2016), אדם קרטיס (Curtis) מתאר כיצד הגענו למצב זה. הסרט עוסק ב-40 השנים האחרונות בהם פוליטיקאים, בעלי הון ו'אטופיסטים טכנולוגיים' נמנעים מלהתמודד עם מורכבות העולם. במקום זאת הם מציגים גרסה מפושטת שלו וזאת במטרה לשמר את כוחם. אף אלה המאמינים כי הם תוקפים את המערכת- רדיקלים, מוזיקאים, אמנים וכל הפועלים בתרבות הנגד- הופכים להיות חלק מאותו מנגנון, ונטמעים בעולם האשליות.
בתערוכה זו נבחנים האופנים בהם מתייחסת האמנות לתופעת ההיפרנורמליזציה, ונמתחים גבולות הטריטוריה בה נבדקות השלכות התופעה על מעשה היצירה. כיצד משפיעה ההיפרנורמליזציה על אמנות עכשווית, וכן עד כמה יכולה אמנות שנוצרת על ידי מי שבעצמם "משוקעים" בעולם ההיפרנורמלי לחתור תחתיו או לפרוץ את גבולותיו?