במהלך זוגי חוברות נטע בכרך ומיכל טמיר בתערוכה "גוף זר" למפגש עם ציר העולם מצב הביניים הקבוע שבין הידוע לנסתר, בין חיים למוות. באמצעות מיתולוגיות קדמוניות ומפגש מחודש עם הטבע ועם הגוף שוזרות האמניות סיפורי חיים אישיים ועכשוויים, מפרקות ומרכיבות פחדים ותקוות, עבודות ישנות לחדשות.

האמניות, המכירות אחת את השנייה עוד מנערותן בעיר חיפה כשחייניות באותה נבחרת, נפגשו שוב במהלך התואר השני בבצלאל וגילו שפנו שתיהן אל הציור והפיסול. כעת, הן שבות לשהות יחד באותו מרחב. דרך התבוננות במונח "אלביתי" אשר יסד הפסיכיאטר והנוירולוג, ארנסט ינטש וקריאה מורחבת שלו על ידי אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, הן בוחנות את הציר בין זרות למוּכרוּת.

המתח המתקיים בין המאקרו למיקרו במפגש עם העבודות שמציגות בכרך וטמיר מייצר ניגוד דומה בין המוכר למתגלה ולחדש. הדמויות הסוריאליסטיות המוגדלות, הטבע הפראי השולח זרועות לכל עבר, הצבעים העזים והרווּיים – כל אלה ממלאים את חלל הגלריה בתחושת חיוּת ופומפוזיות מנקודת מבט מרוחקת. אולם מפגש אינטימי עם כל ציור ופסל מגלה, כי המוכר הוא אחיזת עיניים. החוויה החושית משתנה אל מול הגודל והחומריות השופעת. מבעד לשכבות הצבע וכובד המצע נחשפות נשמות.

יחד בוחרות בכרך וטמיר לשהות במרחבי הסף, במקומות הנדמים כידועים ובכאלו שאינם. הן מחפשות היגיון ומוכרוּת גם בגוף הזר המונח לפניהן, בטבע החדש שצומח. הן חושפות עבור עצמן, ובתוך כך גם עבורנו, רגע נדיר של גילוי פנים.

לטקסט האוצרותי המלא