"מה שנותר לא מובן כל כך חוזר ושב ולא נרגע, ופועל כמו רוח רפאים חסרת מנוחה" -זיגמונד פרויד, הנס הקטן1 העבודות בתערוכה עוסקות בחזרתיות. חלקן בודקות פעולה. לפעמים נדמה כי הפעולה החוזרת נשלטת, מתוכננת. לעיתים היא מתפרצת, כפויה. הפעולות נעות על הרצף שבין המדיטטיבי, המודע לעצמו עד כאב, המבקש למעשה להמנע מפעולה, לעצור, לכבות, לבין הבלתי ניתן לעצירה, הסובב ללא הפסק. לפעמים המאמץ המושקע באותה חזרה גלוי ולפעמים נדמה כי הפעולה היא קלילה, כמעט ריקוד. לעיתים הפעולה ניכרת בעבודה עצמה. משאירה בה עקבות, סימנים קווים או חריטות, ולעיתים אין לדעת מהי הפעולה שנשנתה, והעבודה היא עדה אילמת לאותה פעולה-חזרה שיצרה אותה, המריחה, הקילוף, הקימוט והאיסוף. לפעמים הפעולה החוזרת היא העבודה עצמה, אחת הן. עבודות אחרות עוסקות בחלקיק מסוים של מחזור, ברגע אחד מתוכו. אף על פי שמטיבו של המחזור ברור וידוע כיצד הוא יסתיים, עצירה כזו מאפשרת להעלות שאלות על החוזר. על ההכרח שבו, על חוסר התוחלת, וגם על המגוחך. ויש מי שעוסק בדימוי החוזר והמוחזר, בהחזרה של הדימוי מעולם אחר, וירטואלי, לזה שאנחנו אוהבים לכנות ה"אמיתי". אי אפשר שלא לתהות על הצורך הזה, לשוב שוב ושוב אל אותה נקודה, לחזור על אותו הקו. ואולי התשובה היא שהלא מובן, החוזר, הוא דווקא מה שלעולם לא יחזור. אותו הקו, אותה העבודה, קרן האור הפוגעת בקרקע, החיים כזחל, החיים בכלל.
1 זיגמונד פרויד, הנס הקטן, אנליזה של פוביה בילד בן חמש, תרגום: מרים רון (קיבוץ רמת יוחנן: ספרים קוגיטו, 2003) עמ' 135.