התערוכה מפגישה חמישה אמנים שמוטיב גוף האדם הוא מרכזי ורפטטיבי ביצירתם. הגוף האנושי, הפיזי שעובר ניסויים ומצוי במצב של מצוקה מוצג ככלי חשוף ביצירות הפיסול, הרישום, הצילום והציור, במיצבים ובעבודת הוידיאו, ופורש ספקטרום רחב של הופעות החל בפרקטיקות אמנותיות, דרך ייצוג של שימושים פונקציונאליים שונים וכלה בהעלאת דיון ושיח חברתי. פני השטח של גוף האדם נתונים תדיר למתח בלתי פוסק בין החוץ לבין העולם הפנימי הפיזי המערכתי של גוף האדם. העבודות המוצגות בתערוכה מהדהדות את הפער הקיים תדיר שבין החוץ לפנים, את המתח שבין ההרמוניה לדיס הרמוניה ואת היחס שבין האסתטיקה ואנטי אסתטיקה. המערכות הפנימיות נחקרות כאנלוגיה למצבי הנפש האישיים באופן שמעורר שאלות אוניברסליות וקיומיות.