הבארדו טודול, ספר המתים והחיים הטיבטי המלווה לפי הבודהיזם את הנפטרים בדרכם אל הגלגול הבא, מהווה בסיס רעיוני לתערוכתה של עדי ט. הופמן. הספר וכן ספר סקיצות אותו רשמה האמנית בימים בהם שהתה סמוך למיטת חוליו של בן משפחה קרוב מהווים את נקודות המוצא לתהליך העבודה על התערוכה. התערוכה מעלה שאלות על מצבי ביניים מתמשכים, על נוכחות המוות בחיים ועל הרוח שבחומר.
כל רישום בספר הסקיצות הינו ניסיון ללכוד ולתעד שבריר של רגע מתוך הווה מתמשך בבית החולים: כסאות גלגלים, מיכשור רפואי ומיטות חולים רשומים בפחם השחור. העבודות בתערוכה, הן נגזרות וגלגולים של פעולה רישומית זו. בגלגולם החדש בדמות העבודות שבגלריה, עברו רישומי הספר עיבוד, עידון, תכנון והרחבה אך המהות האקספרסיבית שלהם נשמרה. על ידי הוספה וגריעת חומר מפני השטח של הציור, יחד עם אזכורי גוף והפניות לציורי ואניטאס, הופמן מזמינה אותנו להתבוננות והרהור בשאלת הזמן שחולף ובנוכחות האפלה של המוות בשלבי החיים השונים. נוכחות זו קיימת תמיד, בכל אובייקט, מצב או רגש ומצביעה על כך שגם הרגע הנוכחי הינו אך פרגמנט מתוך תהליכים ממושכים של היווצרות חיים ומוות.