קיפולים פרושים וכיווצים מיושרים
Unfurled folds
רותי זינגר | דניה לטר | נועה רבינר
Noa Rabiner | Ruti Singer | Dania Latar
אוצרת: סיגל מנור בנגה
Curator: Sigal Manor Banga
אירועים בתערוכה:
פאנל ושיח גלריה בהשתתפות המשוררת אגי משעול. תא תרבות, שבת, 29.4, 12:00
ילדים מציירים חלומות - הפעלה בהדרכת נועה רבינר. גלריה בנימין, שבת, 6.5, 12:00
catalog
במפגש בין מציאות לבדיה ובין אמת לשקר יש מרחב דמדומים שבו הגבולות נפרמים. החלום מתמזג בערות, הזיכרון מוטל בספק, הבזקים עלילתיים מסרטי טלוויזיה מותכים לכדי הוויה קיימת. שלוש האמניות המציגות בתערוכה "קיפולים פרושים וכיווצים מיושרים" בגלריה בנימין מציבות סימני שאלה על כל מה שנתפס כאמיתי וכמדומה. כל אחת מהן מעלה ביצירתה את האפשרות לקיום ריבוי מציאויות הפועלות יחד ובכך היא מבטלת את המערכת האקסיומטית של שקר מול אמת. במהלך האמנותי שלהן הן מהדהדות את ספרם של הפילוסוף ז'יל דלז והפסיכואנליטיקן פליקס גואטרי "אלף מישרים", שם הם מציעים אלטרנטיבה לדפוס המחשבה המערבית – הכרונולוגי והליניארי – בסבך רב ממדי שאין בו עומק נסתר אלא רק קיפולים שאפשר לפרוש וכיווצים שאפשר לישר. הם מכנים אותו ריזום - קנה שורש, גבעול שנמצא מתחת לאדמה ומשמש להתרבות ולאגירת מזון.
דניה לטר מבססת את ציוריה על הקפאות מסך מתוך סרטים וטלוויזיה. הקולנוע והטלוויזיה נתפסים כחלון לעולם אחר, כחלל וירטואלי נפרד. אבל אפשר לראות את ה"יקום" הזה כחלק מהעולם שלנו או את עצמנו כחלק מהעולם ההוא. לטר רואה בהיטמעות בסיפורים של אחרים דרך להשתחרר ממגבלות העצמי, לעבור טרנספורמציה ולייצר משהו חדש.
נועה רבינר מתעדת את חלומותיה ביומנים ו"מתרגמת" אותם ויזואלית בציור על נייר ועל עץ. היא מצלמת ברחבי העיר את צלה המשתלב בצללי צומח ודומם ולאחר מכן רושמת ומציירת את הדימויים שקלטה במצלמה. רבינר מזהה מכנה משותף משמעותי בין חלומות וצל כנושאי יצירה. אלה וגם אלה נוצרים במקום שממנו נחסם אור, נתפסים כשוליים לסיפור המציאות המרכזי, ויוצרים ללא יד מכוונת דימויים ועלילות חד פעמיים. רבינר שואבת השראה מכל אלה, מן הדימויים והעלילות ההיברידיים וכן מדרך יצירתם הטומנת בחובה - מקריות, סינתזה, מחיקה והסתרה.
רותי זינגר פועלת בשדה הזיכרון מתוך געגוע לבדים האפריקאים הססגוניים של ילדותה בדרום אפריקה. היא ממציאה דוגמאות "בד אפריקאי" בעלות סימבוליות אוטוביוגרפית המבוססת על סיפורים וטראומות ילדות. דגמי הבד מצוירים על נייר סיני שתחושתו הטקטילית ואופן ספיגתו את הצבע והדיו דומה לבָּד. כתמי האקריליק מתנגשים בכתמי דיו עזים ושחורים ובטרנספורמציה הזו הדוגמא משתבשת, מתקמטת, נגלית ומוסתרת לסירוגין. הניקיון והמובחנות של הצבעוניות מתעכרת, ונוצר דימוי שהוא ספק נוף ספק מפה אווירית, מבט ממעוף הציפור על זיכרונות הילדות המקודדים שלה. הציורים תלויים על מעמד למכירת בדים, או אולי זיכרונות, ואופן הצגתם יוצר הסתרה של חלקים גדולים מהציור, מטפורה לאופן שבו היא זוכרת ולא זוכרת את ילדותה.
Unfurled folds
רותי זינגר | דניה לטר | נועה רבינר
Noa Rabiner | Ruti Singer | Dania Latar
אוצרת: סיגל מנור בנגה
Curator: Sigal Manor Banga
אירועים בתערוכה:
פאנל ושיח גלריה בהשתתפות המשוררת אגי משעול. תא תרבות, שבת, 29.4, 12:00
ילדים מציירים חלומות - הפעלה בהדרכת נועה רבינר. גלריה בנימין, שבת, 6.5, 12:00
catalog
במפגש בין מציאות לבדיה ובין אמת לשקר יש מרחב דמדומים שבו הגבולות נפרמים. החלום מתמזג בערות, הזיכרון מוטל בספק, הבזקים עלילתיים מסרטי טלוויזיה מותכים לכדי הוויה קיימת. שלוש האמניות המציגות בתערוכה "קיפולים פרושים וכיווצים מיושרים" בגלריה בנימין מציבות סימני שאלה על כל מה שנתפס כאמיתי וכמדומה. כל אחת מהן מעלה ביצירתה את האפשרות לקיום ריבוי מציאויות הפועלות יחד ובכך היא מבטלת את המערכת האקסיומטית של שקר מול אמת. במהלך האמנותי שלהן הן מהדהדות את ספרם של הפילוסוף ז'יל דלז והפסיכואנליטיקן פליקס גואטרי "אלף מישרים", שם הם מציעים אלטרנטיבה לדפוס המחשבה המערבית – הכרונולוגי והליניארי – בסבך רב ממדי שאין בו עומק נסתר אלא רק קיפולים שאפשר לפרוש וכיווצים שאפשר לישר. הם מכנים אותו ריזום - קנה שורש, גבעול שנמצא מתחת לאדמה ומשמש להתרבות ולאגירת מזון.
דניה לטר מבססת את ציוריה על הקפאות מסך מתוך סרטים וטלוויזיה. הקולנוע והטלוויזיה נתפסים כחלון לעולם אחר, כחלל וירטואלי נפרד. אבל אפשר לראות את ה"יקום" הזה כחלק מהעולם שלנו או את עצמנו כחלק מהעולם ההוא. לטר רואה בהיטמעות בסיפורים של אחרים דרך להשתחרר ממגבלות העצמי, לעבור טרנספורמציה ולייצר משהו חדש.
נועה רבינר מתעדת את חלומותיה ביומנים ו"מתרגמת" אותם ויזואלית בציור על נייר ועל עץ. היא מצלמת ברחבי העיר את צלה המשתלב בצללי צומח ודומם ולאחר מכן רושמת ומציירת את הדימויים שקלטה במצלמה. רבינר מזהה מכנה משותף משמעותי בין חלומות וצל כנושאי יצירה. אלה וגם אלה נוצרים במקום שממנו נחסם אור, נתפסים כשוליים לסיפור המציאות המרכזי, ויוצרים ללא יד מכוונת דימויים ועלילות חד פעמיים. רבינר שואבת השראה מכל אלה, מן הדימויים והעלילות ההיברידיים וכן מדרך יצירתם הטומנת בחובה - מקריות, סינתזה, מחיקה והסתרה.
רותי זינגר פועלת בשדה הזיכרון מתוך געגוע לבדים האפריקאים הססגוניים של ילדותה בדרום אפריקה. היא ממציאה דוגמאות "בד אפריקאי" בעלות סימבוליות אוטוביוגרפית המבוססת על סיפורים וטראומות ילדות. דגמי הבד מצוירים על נייר סיני שתחושתו הטקטילית ואופן ספיגתו את הצבע והדיו דומה לבָּד. כתמי האקריליק מתנגשים בכתמי דיו עזים ושחורים ובטרנספורמציה הזו הדוגמא משתבשת, מתקמטת, נגלית ומוסתרת לסירוגין. הניקיון והמובחנות של הצבעוניות מתעכרת, ונוצר דימוי שהוא ספק נוף ספק מפה אווירית, מבט ממעוף הציפור על זיכרונות הילדות המקודדים שלה. הציורים תלויים על מעמד למכירת בדים, או אולי זיכרונות, ואופן הצגתם יוצר הסתרה של חלקים גדולים מהציור, מטפורה לאופן שבו היא זוכרת ולא זוכרת את ילדותה.
© Binyamin Gallery
