קצוות מפוצלים | Split Ends
אדר גולדפרב, דור זליכה לוי, דור שרון, הדסה כהן, זוודיתו יוסף סרי, מאשה רובין, נגה יודקוביק-עציוני
Adar Goldfarb, Dor Saron, Dor Zlekha Levy, Hadassa Cohen, Masha Rubin, Noga Yudkovik-Etzioni, Zaudito Yosef Seri
אוצרות: דינה לוי ורבקה קוה | Curating: Rivka Kave & Dina Levy
האמנים בתערוכה עסוקים בשאלות של זהות ומקום. המהות של כל אחד מהם מתערפלת כאשר מיני השפעות - משפחתיות וסביבתיות - חודרות ודורשות הכרה. חלקם עלו לארץ בילדותם, והאחרים נולדו בארץ, דור ראשון ויותר. ועדיין - אחרי כמה דורות של עירבובים – אנחנו חשופים למבט שמחפש לתייג לפי צבע, תווי פנים, שם משפחה, מבטא.
התערוכה – שניתן כיום לשייך את האמנים המשתתפים בה לאותו פלח באוכלוסיה - פורסת קשת רחבה של סמלים וסימנים. היא מציפה שאלות על חיפוש וגעגוע, על השפעות, על האפשרות לבחור את הזהות, על שימור סטריאוטיפים למרות המציאות המעורבת, על מנעד הזהויות לעומת אופצית כור ההיתוך ההגמוני, על שאלות של זהות בישראל לעומת אירופה של היום ואירופה של מחר ועל מצרף העבודות כהצעה לגשר.
הדסה כהן עוסקת בפונטיקה ובמקצב, בפנים וחוץ. מפת השולחן עוטפת רעפים ואמנית שוויצרית מקריאה בעברית. הזרות שולטת בעבודתה, כמי שנולדה בקנדה למשפחה שהיגרה מצרפת ומקורה במרוקו.
דור שרון מאיר זרקור על מגמת ה״גיור״ של שמות צמחים בארץ ושל אגדות עמים שניקשרו בהם. שאלת השייכות מרחפת מעל הקיבוץ שהיה ביתו, הדרכון הגרמני מבית אביו והחזות הלבנטינית מבית אמו.
זוודיתו יוסף סרי משתמשת בבד המסורתי האתיופי ועוברת בין צבעי הלבן והשחור בעזרת הגבס והפחם, זה שריחו הוא הזיכרון היחידי שלה משם. היא בחרה במקומי אך כל מבט זר עושה אותה ״שחורה״.
דור זליכה לוי מפעיל מניפולציות דיגיטליות שמטלטלות אותנו בין שלושה דורות של דיוות מהמוסיקה היהודית-ערבית, שהיא מבחינתו חלק מובנה בישראליות – וודאי אחרי מוסד סרט הערבית של ימי שישי.
נגה יודקוביץ-עציוני משתמשת בדימוי שרשרת הפנינים של סבתה כדי לסמן תוואי וכדי לחבר בין הדורות. היא מחויבת להעביר לילדיה את הזכרון המשפחתי שקשור בשואת העם היהודי ובשכול מלחמות ישראל.
אדר גולדפרב מחבר יחדיו חפצים מצויים ומפיח בהם חיים באמצעים של מכניקת לואו-טק פרומה. הוא מתחקה בהומור אחר חוויות התלישות של אביו שעלה בצעירותו מארגנטינה.
מאשה רובין שנולדה ברוסיה שותלת סצנות בנוף. היא מצלמת בארץ אולם באמצעות טישטוש של סימני המקום - היא בוראת מקום אחר; לפעמים עולם אחר.
The artists in this exhibition are concerned with identity and place. Their very being becomes clouded when influences – ancestral as well as environmental – penetrate and demand recognition. Some of the Artists immigrated as children, others were born in Israel, a first generation or more. Yet – even after several generations of melding – we are still exposed to a gaze that labels us according to color, facial attributes, last names and accent.
The exhibition – in which all Artists belong to the same social group - presents a broad range of symbols and signs. It brings to the surface questions about seeking and yearning, influences, the possibility of choosing an identity, holding on to stereotypes, about identity in Israel versus Europe today and Europe tomorrow and finally, the exhibition itself as a possible bridge.
© Binyamin Gallery
