סללום | Slalom
פתיחה ביום רביעי, 28.9.2016 בשעה 20:00
נעילה בשבת, 5.11.3016
שחר אפק / אנה סופי דונקלברג / גדעון לוין / רותם מנור / נטע קונס / נעמה רוט / יאנה רוטנר
Shahar Afek \ Hannah Sophie Dunkelberg \ Gidon Levin \ Rotem Manor \ Neta Cones \ Naama Roth \ Yana Rotner
Curator: Dor Sharon (guided by Roi Kuper and Eran Hadas) | (אוצר: דור שרון (בהנחיית רועי קופר וערן הדס
"The world is full of objects, more or less interesting; I do not wish to add any more.”
דאגלס היובלר
התערוכה ממוקמת ברגע הזה בזמן שבו אמן מחויב להתמודד בכנות עם שאלות בסיסיות הנוגעות למדיום שבו הוא עובד - מהי הרלוונטיות שלו? מהם גבולותיו החדשים? מהי מידת תקפותו לאור השינויים הרדיקליים בחוויית המציאות? לצד זה, שבה ועולה שאלה נוספת: כיצד ניתן כיום, בעידן מתֻוּוך וממוסך מתמיד, לחוות אמנות בדרך ישירה, שובה, חושנית, בזמן (ובחלל) אמת.
כל האמנים המציגים בתערוכה זו גדלו בצמוד למסך: טלוויזיה, מחשב, גיימבוי, טלפון סלולרי. הללו לא מתפקדים עבורם, כמובן, רק כשעשועים לשעות הפנאי. אלו הם חומרי הגלם של הזיכרונות, השפה, הפנטזיות והחרדות שלהם - אלמנטים ויזואלים ונפשיים המורכבים מפיקסלים או מנוריות קטנות.
חווית החיים שלהם, שלנו, מפוצלת כיום בין גוף עם צרכים קבועים - שינה, אכילה, תנועה וכו' - לבין ספרה וירטואלית שמקיפה אותו, מציפה את העיניים, האוזניים, הידיים והמחשבות. המבט שלנו מחפש את הצילום, נמשך אליו דרך כל מסך אפשרי: בשילוט, ליד טקסט, מודפס, מודבק, מוקרן, מהצד השני של העולם אל מתחת לשמיכה. והגוף? אנחנו חיים בתוכו, מאכלסים אותו, אבל המסך מצמצם ומנוון אותו.
הקונפליקט הזה בין הגוף החי, הפעיל, לבין זה הסייברי, המתֻוּוך, הוא שמניע את האמנים לפעולה. כיצד ניתן להציף את הקונפליקט הזה על פני השטח, לתת לו ביטוי, להציג אמנות שמערערת על גבולות המסך והבהייה חסרת הגוף? מה נשאר כאשר מפרקים את הצילום למרכיביו היסודיים? ומה קורה כאשר מתעקשים לגעת בחומר שמבקש להציג עצמו כאנטיחומר?
חקירות אלה מאפיינות את העולמות ההיברידיים שאמנים אלה בוראים, הקרועים תמיד בין חומר לדימוי, בין ממשות להעתקיה.
”The world is full of objects, more or less interesting; I do not wish to add any more." Douglas Huebler
The exhibition ’SLALOM’ takes place at this moment in time, when artists are obligated to honestly examine the limitations of the medium in which they create, while simultaneously questioning methods of experiencing a work of art in a direct, captivating and sensual manner.
All the exhibiting artists came of age surrounded by screens — television screens, computer screens, gameboys,and cellular phones. All these are not only leisure amusements, they are our memories, vocabularies, our fantasies and anxieties. They are visual and psychological elements
composed of pixels or tiny lights.
The experience of life is such that we have a body and it has physical needs such a sleep, food and movement, and in contrast we have the virtual and textual existence that the screen offers the eyes, the soul and the mind. Our gaze seeks the photograph and is drawn to it through
every possible screen — through signage, through linked typography, printed or pasted, from far away on the other side of the world or up close in the privacy of our bed.
And the body? Although we live in it and we will always be subjugated to it, it does not get much satisfaction from the screen (perhaps only through the stimulation of the brain, but this is an only an indirect stimulus). This is the conflict that every human being in the western world and almost all world societies deal with.
This conflict is what calls the artists to action. How can we bring this dissonance to the surface, give it expression and exhibit art that undermines the limitations of the screen, the photograph and the bodyless stare? These artists attempt to inspect the photographic material, break apart its basic components and explore what remains, to create a world of fantasy that is composed of traces of reality and to touch matter that is antimatter.
© Binyamin Gallery
