"דברים קשים הנאמרים יפה״. אין דרך טובה יותר להתיחס לתערוכה מאשר במשפט זה אותו שאלתי מדרור בורשטיין ("הארץ") אודות הציור ״שעור המוזיקה״ של ורמיר.
הסתירה הקיימת במשפט ״דברים קשים הנאמרים יפה״ וכן בכותרת התערוכה הוא מהות התערוכה. האמנים בתערוכה, כל אחד בדרכו, מגלמים אותה באופן מובהק. העבודות מכילות ניגודים או עולמות שונים, זה מול זה או זה ליד זה: הדימוי וההפשטה, הרגש והמושג, האיפוק והאקספרסיה, הפנים והחוץ. בעבודות המוצגות ישנה התייחסות ברורה לצורה, כלומר לאסתטיקה, בדרגות שונות של שליטה ואיפוק, מוגשים בהקפדה. בו בזמן ניכר בעבודות שהן נובעות מעולמם הפנימי של האמנים, וקיימת תפיסה קונספטואלית למרות ההתיחסות לויזואליה.
הדימויים בתערוכה מעלים שאלות: באיזו מידה השפה הויזואלית מעבירה את מה שהיא מסמנת? בדרך כלל המוח קולט מיידית את המסמן ורק לאחר מכן הוא קולט מהו המסומן. העבודות כאן מערערות את הסדר הזה. האם המוח שלנו תופס בו זמנית את הדימוי החיצוני, את היפה, ואת מה שמועבר באמצעותו?
הדרך בה אמנים אלה פונים אל הרגש, ויוצרים תעתוע בין גורמים שוניים מעוררת התפעלות. היופי והחוויה הרגשית, ההתרגשות המתעוררת ללא צורך במניפולציה של אקפרסיביות, הנונשלנטיות שרוב העבודות מציגות לעומת עומקן והנגיעה שלהן בצופה, היחס המענין בין הפנים לחוץ, כל אלה מאפיינים את התערוכה
“HARD THINGS BEAUTIFULLY SAID” This quote borrowed from an article in “Haaretz” by Dror Borstein, corresponds perfectly with the subject of this exhibition .The contradiction in this phrase, and the contradiction lying in the title of the exhibition, expresses the essence of the show. The artists participating in this exhibition, each one in his own way, embody perfectly this contradiction by confronting dichotomies such as image and abstraction, expression and conceptualism, the interior and the exterior, the appearance and the content.
The appearance and exterior of each work seem to belie what really occupies the artists. Aesthetic and designed as these works may appear, they actually deal with personal and
emotional issues. This makes the act of deciphering more complicated, though at the same time it is obvious that there’s more here than meets the eye..
© Binyamin Gallery
