דינה לוי - משחק המלחמה שלי
אוצרת דניאלה טלמור
גלריה בינט
דינה לוי מציגה ציורים פיגורטיביים גדולי ממדים על בד, נזילות ומשיכות מכחול חופשיות העוסקות בדימוי האנושי, וטובלות ברקעי צבע גדולים. לתערוכתה היא מעניקה את השם משחק המלחמה שלי. המשחק המאחד את הקבוצה האנושית המוצגת בציורים חושף את הכללים המונחים בבסיסו של כל מבנה חברתי, שלתחרותיות שמור בו תפקיד מרכזי. הפעלת הכוח, חיונית לצורך קיומה של הקבוצה, כיוון שזהו הדבק המחבר את חבריה, אך במקביל תורם הכוח גם למחיקת החברים בקבוצה. הדמויות הלוקחות חלק במשחק המתרחש על בדי הקנבס של לוי הן סטריאוטיפיות ומשוללות מאפיינים ספציפיים. ראשיתו של כל ציור בעבודת רישום של כתמי אור וצל, שמתוכם צומחים בשלב מאוחר יותר החלקים המופשטים, אך גם החלקים הפיגורטיביים של הציור. התוצאה היא דמויות גנריות חסרות אפיון. האופן שבו מתמזגות דמויות אלה ברקע, ולעתים אף מכסות זו את זו, מעניק להן מאפיינים אנושיים של יחידים הממוקמים בתוך קבוצה. הציורים בנויים מערמות של אנשים השקועים בפעילויות פיזיות שונות ומגוונות, כמו הנפה של דגלי ניצחון, משחקי בוץ, מסעות אלונקה ותחרויות למיניהן, היוצרים על המשטח הציורי מבנים שונים. האמנית מגלה בהם את הפן המרתק שנחשף בעת המפגש של גוף אחד עם גוף אחר, את המרווחים הנפערים ביניהם ואת האופן שבו יכול גוף אחד להתפרק לאחר שהוסתר בידי אחר. חלק מהדמויות נלחמות בעבודות אלה על מקומן בעוד שאחרות נותרות בשוליים. לעתים זירת ההתרחשות היא המרחב הציבורי ולעתים היא נודדת אל המרחב האישי. חלק מן הדמויות מסתכלות פנימה, אל תוך עצמן, בעוד שאחרות נלחמות על מקומן. לעתים נטמע הגוף ברקע ולעתים הרקע חודר אל תוכו. לוי מעידה כי הציור הוא זירת המשחקים שלה. המעשה הציורי מתממש בעבודתה בתהליך של מאבק, שמתוכו היא בונה את הנרטיב העוסק בגוף ובנפש. לצורך בריאתם של כללי משחק חדשים היא עושה שימוש באמצעים ציוריים כמו השטחה, הפשטה, קיטוע ואקראיות, ומשתמשת בפלטת צבעים רבת פנים וחיבורים שמקורה בשפות ציור שונות. העומק הפסיכולוגי של עבודות אלה נובע מן המתח שהן מקיימות בין אלמנטים ציוריים שונים, כמו נפח ושטח, פיגורטיביות והפשטה. הציורים בתערוכה שקועים באופן אובססיבי בשאלות של כוח, ובוחנים סוגיות כמו אקראיות מול תכנון, ומינימליזם מול ריבוי. ההרמוניה הציורית שלהם עולה מתוך התנועות הכוחניות המרכיבות את הגוף האנושי בעת שהן מפרקות אותו. שפת הציור המיוחדת של לוי מנטרלת את המיניות ואת האינדיבידואליות של הגוף עד כי לעתים נדמה כי דמויותיה שרויות במאבק של הישרדות נגד מגמות של מחיקה והיטמעות ברקע. הפרצים שבהם הן מבליחות ומתפוגגות מתקיימים בתוך דינמיקה קבוצתית של אהבה ויריבות. האינטואיטיביות המושלת בציוריה של לוי נפרשת על פני מנעד רחב של רגשות וחוויות תת הכרתיות. למרות האקספרסיביות הרבה של העבודות המרשימות, העשויות ביד מיומנת לעילא, הן מתאפיינות גם באינטימיות רבה, המאחדת אותן למעין אלבום תמונות פרטי. אך מאידך, משיכות המכחול הקצביות מעניקות לעבודות גם איכות אקספרסיבית מוחצנת. התוצאה היא דיאלוג מרתק בין פנים פגיע, חשוף ורך, לבין חוץ קשוח ומגונן. דיאלוג זה משקף את המאבק המתנהל בין האדם לסביבתו ולאנשים המצויים בה, ואת ההתגוששות המתמדת שבה מתעצבים היחסים בין האדם לעולם. אף על פי שכל אחד מהציורים בתערוכה עומד בזכות עצמו כיצירה נפרדת, החיבור המקצבי בין משיכות המכחול וכתמי הצבע יוצר שיווי משקל המוביל לדיאלוג ביניהם, ויחדיו הם מתלכדים לכדי אנסמבל קולוריסטי הצובר איכות חדשה. הפרטיטורה ששפת הציור של לוי כותבת מזמינה להעניק לעבודות פירוש חדש ורחב יותר. שפע הצבעים והצורות הקמים אצלה לחיים סופגים מרכיבים מן המציאות המיידית אך מעוררים גם אסוציאציות שמקורן בדמיון ובזיכרון. צירוף זה בורא מציאות חדשה הנכתבת כולה בכתב ידה הייחודי של האמנית. עבודתה של לוי מתמקדת בבדיקת היחסים המתקיימים בין האלמנטים השונים המרכיבים את קומפוזיציית הציור. לצד דמויות האדם, התופסות מקום מרכזי ביצירותיה, ונרשמות במשחק של צבעוניות חופשית ומרתקת, מופיעים גם דימויים של טבע מפעים המאזנים את מרקם הציור. תנופות המכחול הרושמות את בני האדם מניחות מארג ישיר של קווים וכתמים קצביים ובוטחים, בעוד שנופי הרקע אחידים ומונוכרומטיים יותר. הציור הפיגורטיבי שטוח וחופשי, וכתמי הצבע החופשיים, המופשטים בחלקם, מעצבים דמויות אדם שהמימטיות שלהן מרומזת בלבד, ואילו גווני הרקע מעניקים להם מסגרת של מבנה ואווירה. מלאכת הציור של דינה לוי מקימה לחיים רבדים שונים מתוך מסורת ציור בת מאות שנים, אך בה בעת היא מצליחה לשמור על חתימתה הייחודית. העבודות העשויות ביד אמן מציגות מחזוריות נצחית שאינה מוגבלת לְמקום או לזמן, בעוד חידות הקיום מעניקות דרכם את ההבטחה להיוותר כמוסות לעד.
דניאלה טלמור ינואר 2012
© Binyamin Gallery
