שמיים נמוכים
catalog איריס חסיד | דינה לוי | שלומית ליוור | תמר שפר | שרית אכטנברג | נאוה ג׳וי אוזן |
הדסה כהן | סוהא פרוג׳ה | ניב ברונשטיין | יונתן לוי | חנה אנושיק מנהיימר | אבנר פינצ׳ובר
לכבוד ההזדמנות המשמחת של אירוח הגלריות השיתופיות בבית האמנים בתל אביב, ובתהליך של סיעור מוחות דמוקרטי, הוחלט כי התערוכה תעסוק בקבוצה, בשיתופיות וביחסים בין האינדיבידואל לקבוצה. העיסוק ביחסי האינדיבידואל והקבוצה מתבטא אפוא בשני מישורים מקבילים: האחד הוא התמה העיקרית של התערוכה והשני התהליך להיווצרותה. במישור התהליך, חברי הגלריה יוצרים מהלך שיתופי המכוון לפרוץ את גבולות התערוכה הקבוצתית. הם חותרים למקסימום השיתופיות שתתאפשר בקבוצה המקפידה לשמור על הביטוי ועל זכות הבחירה של כל אחד מחבריה. גלריה "בנימין" בנויה מחברים, ויחד עם המחויבות של כל אחד לשפה ולטמפרטורה האינדיבידואלית שלו, יש בכל אחד סקרנות גדולה ונכונות לאתגור עצמי ופתיחת גבולות. התערוכה תוכננה לפרטיה בסדרה מתמשכת של מפגשים במטרה ליצור דיאלוג וגירוי לחיבורים בין מדיות וכן קואליציות לעבודות שיתופיות ומתממשקות, ולבסוף גם רעיונות צורניים מאוחדים. התהליך האקספרימנטלי השיתופי מכוון לכך שהחלל יחווה כמקום קוהרנטי ולא כאוסף של עבודות עצמאיות בנושא.
בתערוכה שמים נמוכים נבחן המושג ״חצר״ על היבטיו החברתיים והפוליטיים. החצר מייצגת עבור חברי "בנימין" את המקום של הגלריה השיתופית בשדה האמנות שנשלט על ידי מוסדות האמנות והגלריות המסחריות. החצר בכלל, כמוקד של יחסי כוח, זירת התרחשויות, קונפליקטים וקואליציות. מקום שבו הפרט מגדיר את עצמו ביחס לאחר ולקבוצות המתארגנות בו. החצר הנה מקום חיצוני אך היא תמיד מגודרת ובעלת חוקים ברורים. מקום של המשחק, הגילוי והאפל. מקום שבו אדם יכול להכיר את האחר החדש, לנוע בין קבוצות או לבחור להתבודד. החצר הנה גם מקום של אירוח - ובהתאם לכך ישובצו במהלך התערוכה עבודות מיצג, מפגשי שיח, הרכבי נגינה של ילדים בשיתוף בית הספר לנגינה ״סרדינים״ ועוד. מקום שיכול להיות פתוח ודמוקרטי או מקום בעל היררכיה ברורה כאשר לכל פרט יש תפקיד מוגדר
בעבודתו של יונתן לוי, מצטלבות נקודות המבט ונמתח הגבול בין הציבורי לפרטי. נוצר מבט מתוך בית אל החצר כשבחלל התערוכה המבט נתון למעשה מהחצר פנימה. עבודותיה של שלומית ליוור הן ספק יצורי אדמה, ספק אותיות שיצאו מדעתן, נחיל מאיים המגיח מתחת לאדמה ויוצא למסע התנחלות בחלל. ייתכן שהיחידי המסוגל לעמוד מול הנחיל הוא קלף הדחליל המגוחך, במסך הקטן, שעומד בפינה לשמור על החצר מפני פולשים מבחוץ. היצורים מקיימים יחסים סימביוטיים עם המיצב של נאוה ג׳וי אוזן ואף מתארחים בעבודת הוידאו שלה. בערימת פסולת בניין, שחלקה נבנתה מתוך שיירים של הריסת חלל התצוגה, מסתתר מקום פנימי המאוכלס ביצורים מדומיינים המתרוצצים הלוך ושוב בלופ אינסופי. עבודת האנימציה נוצרה כקולאז' מצילומים שצילמה האמנית באתרי בנייה. מתחת לפני השטח רוחש עולם שלם, צריך רק לעצור ולהתבונן פנימה. במיצב המונוליט, שנדמה כי זה עתה נחת מהחלל החיצון של קובריק, חנה אנושיק מנהיימר מעלה מחשבות על הכוח העומד ביסודה של החברה האנושית. על צידו של המונוליט חרוט המוטו של ארגון הסתרים אילומינטי "to control without dominating", וקשת האור המתפצלת מהקריסטל מייצגת עבור מנהיימר את דרכו של האינדיבידואל בתוך הקבוצה: היא מרפררת לאחד הרעיונות העומדים מאחורי האלבום האייקוני של פינק פלויד לפיו כל אחד מאיתנו מגיע אל העולם כאישיות שלמה אך הדינמיקות החברתיות מונעות ממנו חופשיות מוחלטת וחוסר נאמנות לזהותו הבראשיתית. העבודה Playground (חצר משחקים) של תמר שפר וניב ברונשטיין עוסקת בדמויות שוליים בחצר. מן העבר האחד של המחיצה, בעבודת האנימציה של ניב ברונשטיין, נפגשות דמויות ילדים למשחק כדורסל. כשהן מרחפות מנותקות מהקרקע, נטולות זהות אישית, הן נראות כמו קליפה של אדם שהוצא ממנו התוכן. מן העבר השני של המחיצה, דמות פיסולית של תמר שפר שעונה עם ראשה אל המחיצה. נטולת נפח או יכולת עמידה עצמאית ועם כנפיים שמוטות וקצרות, היא לא זזה משם לשום מקום. הסטטיות הנבולה שלה היא אנטיתזה לדינמיות שמעבר למחיצה, אף כי מנטלית אלו שני צדדים של אותו המטבע. תצלום הקיר של איריס חסיד מובא מתוך סדרת צילומים המשלבת קטעי שיחות מהשנים 2014-2019 בשם - "As You See Us" והעתידה לצאת לאור בקרוב כספר צילום. "אנחנו ממוקמים בקצה ישוב יהודי, בגליל המערבי, פקיעין החדשה. זהו שטח אדמה של אמא שלי שירשה מאמא שלה שהייתה גרה בכפר מח'ול. המוסדות בישראל לא מסכימים להכשיר את האדמות שלנו לבניה...למרות שהאדמה צמודה ליישוב. דרך עפר מפרידה בינינו לבין היישוב, ואנחנו חוששים שיום אחד יחליטו להרחיב את הישוב ולבנות על האדמה שלנו. אין חיבור לחשמל ומים בחלקה, אז בקיץ, אנחנו באים ומשקים את עצי הזית שלנו עם ג'ריקנים" (סמר, 2018). שרית אכטנברג נאחזת באוויר, הופכת את גופה לנדנה תלויה בין שמים וארץ באקט של Body Suspension (תליית גוף האדם או חלקים שונים ממנו על ידי קרסים המוחדרים דרך העור). ההשתלטות על הפחד, הרצון לשלוט ברוח מבעד לבשר המשתפד בקרסים מקיימים מעין התנתקות מהמקום, השתחררות מעכבות ומוסכמות חברתיות. מעשה התלייה עלול לעורר אי נוחות לצופה בה, אך הוא מאפשר הצצה לרובד נוסף פחות מוכר, אפל יותר. סוהא פרוג'ה מתארת בעבודתה את חצר ביתה כקבינט, מרחב התגודדות והתאספות לטכס עצות, לנקוט הליכים ולטפל בבעיות משפחתיות. בעבודת הוידאו מובא החצר כחלל הדומיננטי והעיקרי בבית משפחתה - להעמיק את הקשר המשפחתי אך באותה מידה גם לארח ולפתוח את גבולות החצר בפני החוץ. דינה לוי מסוככת מעל בניסיון ליצור תחושת אינטימיות ומוגנות, ובכך מדגישה את החרדה המובנית מפני הלא נודע; מפני להקות של מציצנים, מרגלים, ותוקפים, שלכאורה חגות מעל החצר, הפיזית והמטאפורית.
במקביל, בגלריה בנימין מתקיים הפרוייקט Guerrilla Cams. חברי הגלריה מציגים שידור חי של הקמה והפעלה של חדר הבקרה הממוקם בחלל הגלריה בקרית המלאכה במקביל לתערוכה "שמים נמוכים". בפרוייקט, חלל הגלריה בקריית המלאכה מהווה חצר אחורית בה נוצרות פעולות שאינן מובאות לקדמת הבמה בבית האמנים: קבוצת האמניות חנה אנושיק מנהיימר, מור פלד, שרון אזגי חוקרות את מעמד הדימוי וגבולות המשטור שלו.. דימוים ו- data המתקבלים ממקורות מידע נגישים לכל נבחנים במבט ביקורתי באמצעות מיצב של חדר בקרה רב ערוצי מפוסל. הצופה מוזמן לחוויה שמערערת על מעמדה של הטכנולוגיה כמתווך ניטרלי של מידע. הפרוייקט נולד כפרוייקט לווין לתערוכה מתוך מחשבות על על הגלריה כפלטפורמה אפשרית לתערוכות ופרוייקטים אקספרימנטליים, שנויים במחלוקת והחותרים לפרוץ גבולות
