בין הממשי למדומיין, היומיומי לנשגב, הזיכרון לחוויה, הייאוש לתקווה, בין חורבן והרס לבנייה וגילוי, שם, באותו אזור-ביניים, מתחוללת הפעולה היצירתית. באותו מקום שאינו מקום, שאינו ניתן למשמוע, שההשתנות המתמדת מהותו, נפגשים יחדיו קולותיהן של שש אמניות המגיעות ויוצרות ממקומות שונים. רובן לא הכירו קודם. כל אחת בדרכה שואלת, מתערבת, חושפת ומכסה, מפרקת ומרכיבה, מייצרת מפגש בלתי צפוי בין משמעות וצורה. כל ייצוג שהתפרק ונתלש מהקונקרטיות שלו, הורכב ונשזר מחדש. ועדיין נותר דבר-מה פרום, אותו מרחב ביניים המבצבץ מבעד לסדקים, מרמז על ריבוי חסר צורה המבקש להמשיך ולהתגלות.
